מוכנים לעלות למזרן?

קצת על הפילוסופיה שלי על המזרן - לימוד תוך כדי תנועה:

כשהייתי ילד קטן וג'ודו היה עבורי רק חוג, כל הדיבורים על "ערכי הג'ודו" נשמעו לי כמו קלישאה. רציתי פשוט לעלות על המזרן ולהילחם. לא באמת האמנתי שיש בזה משהו מעבר.

רק כשהחלטתי לקחת את הג'ודו לקצה ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר, נפל לי האסימון. המסע בנבחרת ישראל, הזכיות באליפויות והמדליות בסבבים הבינלאומיים לוו בהמון רגעי שיא, אבל בעיקר בשגרה קשה, פציעות, והפסדים כואבים. דרך המשברים האלה הבנתי שערכים כמו משמעת, כבוד והתמדה הם לא סיסמאות – הם כלי הישרדות. למדתי איך ליישם אותם קודם כל על עצמי: איך לקבל את עצמי אחרי הפסד, איך לדבר אל עצמי ברגעי תסכול, ואיך לאהוב את מי שאני.

כמו סמוראי שמשחיז את החרב שלו כל יום, ככה השחזתי את המוח והנפש שלי. התאהבתי בתהליך המנטלי. היום, בגיל 25, הדלק שמניע אותי הוא היכולת להשתמש בגוף ובמוח כדי לצלוח מצבי קיצון מתוך חוסן, הכלה ומוסר עבודה אינסופי.

את הפרספקטיבה הזו אני מעביר היום לילדים שאני מאמן, בשיטה שאני קורא לה "לימוד תוך כדי תנועה". בגלל שאני זוכר איך זה להיות ילד שלא מתחבר להרצאות על ערכים, אני עושה את זה הפוך: קודם כל אנחנו מתרגלים. אני נותן להם תרגיל שדורש מהם לא לוותר, או מחייב אותם להתנהג בכבוד ליריב. הם קודם כל חווים את המאמץ בגוף, ורק אחר כך אנחנו יושבים ומדברים על מה שבאמת עשינו שם.

זה האיזון המדויק בין ביצוע להבנה. ככה הם לא רק משתפרים בג'ודו – הם מקבלים כלים אמיתיים לחיים. הם לומדים להיות בני אדם טובים וחזקים יותר, קודם כל כלפי עצמם, ואחר כך כלפי הסביבה שלהם.

רוצים להכיר אותי קצת יותר? אני משתף המון מהמסע האישי שלי, מתובנות על ספורט, התפתחות מנטלית והחיים שבין המזרן ליומיום, ברשתות החברתיות. אם זה מדבר אליכם, אתם יותר ממוזמנים לעקוב ולהיות חלק מהדרך, יש למטה קישור לרשתות החברתיות שלי.